ת.מ.ר תאגיד מים אזורי

כל השירותים במספר אחד:

שינויים בשעות קבלת קהל עקב המצב הבטחוני בסניפי הדרום קרית מלאכי,ובני עי"ש.

תושבים יקרים , עקב המצב הבטחוני באזור הדרום
לא מתאפשר לנו היום (13.11.18) לתת מענה פרונטלי בסניפי הדרום קרית מלאכי,ובני עי"ש. ניתן לקבל שרות בסניף גדרה בשעות הפעילות (קיים מרחב מוגן בקרבת מקום) ובסניף הראשי ברמלה רחוב סוקולוב 21 . בתקווה לימים טובים יותר , שקטים ובטוחים.

שינויים בשעות קבלת קהל החל מה-2.7.17

תושבים יקרים החל מה-2.7.17 יחולו שינויים בשעות קבלת קהל

הודעה לתושבי קריאת מלאכי

הודעה לתושבים תאגיד המים תמר ייבצע עבודות לשיפור תשתית המים החלפת קווי אספקת המים לבתים ברחוב זבוטינסקי-מרחוב הנגב ועד כיכר בר יהודה בצידו המערבי של הרחוב בקרית מלאכי . החל מיום שלישי בתאריך:24.7.18 ועד לסיום המשוער של העבודות יום שישי בתאריך: 24.8.18 העבודות יתבצעו בכל יום החל מהשעה08:30 ועד שעה18:00 . התושבים מתבקשים להיערך בהתאם ולהחנות רכבים במקומות חלופיים במידה ותהיה הפסקת המים יוצב עוקב מים בכניסה לרחוב לרשות התושבים אנו מתנצלים על אי הנוחות הזמנית לבירורים : 1-800-800-151, 073-2903939 מוקד עירוני 106

הודעה חשובה לצרכני אגודת הבאר!

לקוחות אגודת הבאר שלום, עקב אי עמידה בתקנים של איכות המים המסופקים על ידי אגודת הבאר גדרה, הוחלט על ידי משרד הבריאות על הפסקת אספקת המים . תאגיד תמר מעניק שירות אספקת מים עד להודעה חדשה. תאגיד המים תמר מספק מים באיכות מיטבית לכלל לקוחותיו, איכות המים נבדקת על ידי מעבדות משרד הבריאות באופן שיטתי וקבוע. נשמח לעמוד לרשותכם בכל עת הנהלת מי תמר .

היסטוריה

מהכיבוש הצלבני עד המאה ה-19


תוך זמן קצר יושבה רמלה במתיישבים חדשים: נוצרים מאירופה, נוצרים מקומיים וכן יהודים אשר שבו אליה ומילאו את רחובותיה.
בשל מיקומה האסטרטגי, הותקפה העיר פעמים רבות בידי המוסלמים שאף הצליחו לכובשה פעמיים,  ב-1102 וב-1177. שני הכיבושים הסתברו כקצרי ימים. ברמלה ישב אמנם אדון פיאודלי והיא הייתה מרכז נחלה אבל היא לא חזרה להיות עיר מרכזית. בשנת 1187, לאחר שהצבא הצלבני ניגף בקרב קרני חיטין, נפלה רמלה ללא התנגדות לידי צלאח אל דין. ארבע שנים מאוחר יותר כבש את העיר מלך אנגליה, ריצ'רד ה-1 ("לב הארי"), שעמד בראש מסע צלב השלישי.
הצלבנים החזיקו ברמלה עד לשנת 1266, אז נפלה העיר לידי הסֻלטאן הממלוכי ביברס ה-1. על אף שתחת שלטון הממלוכים צמחה העיר מעט, היא לא שבה עוד למעמד ממנו נהנתה במאות השנים הראשונות לקיומה. בירת המחוז בו שכנה היתה העיר עזה. הממלוכים לא טרחו לטפל בחומותיה ואלה נעלמו בהדרגה. למרות זאת ניכרים בנופה של העיר עד היום כמה מפעלי בנייה מרשימים מאותה התקופה. בסביבות שנת 1295 הוסבה הכנסייה הצלבנית למסגד. בשנת 1314 נוסף למסגד צריח מרשים, שנהרס בשנת  1927 ברעש אדמה עז. מרשים עוד יותר הוא מגדל בגובה 30 מטרים, המכונה "ג'אמע ארבעין אל מֻעַ'זי – מסגד ארבעים האמיצים" שהקמתו נסתיימה באוגוסט הידוע בכינוי "המגדל הלבן". כן נוספו כמה מסגדים ומבני קבורה מפוארים, שלטענת המוסלמים נקברו בהם אישים חשובים בתולדות האסלאם. בעיר הוקמו מספר פונדקים (ח'אנים) ונבנתה אכסניה מפוארת עבור עולי רגל מאירופה, אשר היתה למנזר המזוהה עד ימינו כמקום ביתו של יוסף הרמתי, מי שיזם את הורדת ישו מן הצלב ואת קבורתו.
בשנת 1516 עברה העיר לידיה של האימפריה העות'מאנית, יחד עם כל ארץ ישראל, ואולם הכיבוש החדש לא שינה רבות למעמדה. 30 שנה מאוחר יותר סבלה העיר מרעש הרסני נוסף.
רק במהלך המאה ה-19 התחדשה התפתחות העיר. גורם מרכזי לכך היו המספרים הגדלים והולכים של עולי רגל ותיירים נוצרים, אשר רמלה עמדה בדרכם מיפו לירושלים. בזכות אחד מן העולים לרגל, הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף שביקר בארץ ב-1869, נסלל בסמוך לעיר כביש חדש שהוליך מיפו לירושלים (כיום רח' הרצל). החל מ-1892 עברה דרך העיר רכבת שחיברה שתי ערים אלה.
תחת העות'מאנים המשיכה רמלה להיות רב דתית ורב עדתית. נוצרים מעדות שונות ויהודים חיו בה את חייהם, בדרך כלל ללא הפרעה.


רמלה במאה ה-20


בשנת 1906 התכנסה ברמלה ועידת הייסוד של מפלגת פועלי ציון בארץ-ישראל, מבסיסיה ההיסטוריים של תנועת העבודה הארצישראלית, גלגולן הראשון של מפא"י ומפלגת העבודה. אחרי מלחמת העולם הראשונה, תחת שלטון המנדט הבריטי התרחבה רמלה והתפתחה, ואולם מאורעות תרפ"ט (1929) והמרד הערבי (1936 – 1939) הותירוה ללא יהודים.
בדצמבר 1947 הפך המעבר של תחבורה יהודית בעיר זו, כמו בכל הערים הערביות, לבלתי אפשרי. פעולת תגמול של הפלמ"ח, במהלכה פוצצו מספר אוטובוסים ערבים (12.12.1947) לא שינתה את המצב. בינואר אותה שנה התמקם בבית הספר לשוטרים הסמוך לעיר, חסן סלאמה, מפקד הכוח הערבי במרחב והקים בה את מפקדתו. פיצוץ מפקדה זו, בליל ה-3 באפריל 1948, היה המהלך שפתח את מבצע "נחשון", לפריצת הדרך לירושלים. במהלך המחצית השנייה של חודש מאי, ניסו כוחות האצ"ל לכבוש את רמלה, אולם ההתקפות נהדפו במחיר כבד של 51 לוחמים. ב-12 ביולי 1948 נכנעה רמלה ללא קרב, לאחר שלוד השכנה נכבשה. מכל ערביי רמלה נותרו בעיר רק 500 תושבים, מרביתם נוצרים.


רמלה מאז קום המדינה


עוד לפני תום המלחמה החלו עולים חדשים מבולגריה לצד ניצולי שואה מפולין ומרומניה למלא את בתי העיר שהתרוקנה. אחריהם הגיעו עולים מעיראק ומצפון אפריקה. מדי עשור הגיעו קבוצות עולים שהעשירו את מגוון אוכלוסייתה – מהודו, מגיאורגיה ומאתיופיה. בנוסף, נתברכה העיר ביוצאי חבר העמים, במיוחד באנשי העדה הבוכרית, יוצאי אוזבקיסטאן. למעשה, כמעט כל אוכלוסיית רמלה מאז ועד היום היא אוכלוסייה של עולים. נבנו שכונות חדשות ומפעלי תעשייה, שהחשוב בהם הוא מפעל המלט "נשר".

דילוג לתוכן